מרציאנו נ' פנינת הברון בע"מ ואח'

החלטה

א.בפנינו בקשה להבהרת פסק-דיננו מיום 9.2.14, ולהורות למשיבים להחזיר למערער את ההוצאות שהוא חוייב בהן ואשר שולמו על ידו לאחר שניתן פסק-דינו של בית משפט השלום.

ב.בפסק הדין של בית משפט השלום נדחתה תביעתו של המערער משנקבע כי הוא לא עמד בתנאים שנדרשים על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ –בנקאיות, התשנ"ג-1993, ונקבע כי תיקי הוצל"פ שפתח המערער כנגד המשיבים ייסגרו, וכן חוייב בתשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ למשיבים מס' 1-2, ולרבות 15,000 ₪ גם למשיבה מס' 3.

ג.בפסק דיננו מיום 9.2.14 קבענו בפיסקה מ' שדין הערעור להתקבל. בפיסקה נ"ב הורינו על החזרת התיק לדיון בבית משפט קמא.

ד.טוען ב"כ המערער שעם ביטול פסק-הדין של בית משפט קמא בטל גם חיוב ההוצאות שהמערער חוייב בו, וכי על המשיבים להחזיר למערער את ההוצאות ששילם להם לפי פסק דינו של בית משפט קמא, אך פנייתו אליהם לא הניבה פרי.

ה.הבקשה המונחת בפנינו היא כי נורה בהוראה אופרטיבית למשיבים להחזיר למערער את ההוצאות ששילם להם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא.

ו.שונה עמדת ב"כ המשיבים מס' 1-2 הטוען שאין לקבל את הטענה כאילו ביטל פסק דיננו את פסק דינו של בית משפט קמא. לטעמו פסק דינו של בית משפט זה התייחס רק לקביעה אחת מתוך קביעותיו של בית משפט קמא, דהיינו, בנוגע לתחולת החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, אך גם אם קביעה זו מרכזית היא בפסק דיננו סבור ב"כ המשיבים מס' 1-2 שבפסק דינו של בית משפט קמא יש קביעת חשובות נוספות שלא בוטלו בפסק דיננו, ולכן יהא על בית משפט קמא ליתן את מירב המשקל לקביעות אלה לכשיינתן פסק הדין המתוקן.

ממשיך וטוען ב"כ המשיבים מס' 1-2, שכאשר ייתן בית משפט קמא את פסק דינו המתוקן, הרי יהא זה גם השלב בו יכריע בית משפט קמא, במסגרת סמכותו, האם יש מקום להחזר ההוצאות ששולמו לידי המשיבים מאת המערער, אם לאו.

ז.ב"כ המערער השיב לתגובת ב"כ המשיבים מס' 1-2 וחזר על עמדתו לפיה משבוטל פסק הדין של בית משפט קמא יש גם להשיב את ההוצאות. לענין סמכות בית משפט זה להורות כך מפנה ב"כ המערער להחלטה ב-בש"א (מחוזי חיפה) 8998/17 מרכז רפואי בנימינה נגד משה מרציאנו, מיום 20.6.07.

נוסיף, שב"כ המשיבה מס' 3 לא הגיבה על הבקשה נשוא הדיון.

ח.לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של שני הצדדים, סבורים אנו שראוי ונכון להיעתר לבקשתו של ב"כ המערער, וכי הדבר מצוי בסמכותנו.

ט.יודגש, שאין כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים על כך שלאחר מתן פסק-דינו של בית משפט השלום, אכן שילם המערער למשיבים את ההוצאות שנפסקו לחובתו, דהיינו: 15,000 ₪ למשיבים מס' 1-2, וכן 15,000 ₪ למשיבה מס' 3.

י.מעיון בפסק-דיננו מיום 9.2.14 עולה כי הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל (פיסקה מ').

בהמשך, הוספנו והורינו על החזרת התיק לדיון בבית משפט קמא (פיסקה נ"ב).

י"א.ברי איפוא כי התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע בית משפט קמא בפסק-דינו, דהיינו, דחיית תביעותיו של המערער (מחמת אי-עמידתו בתנאי החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות) וסגירת תיקי ההוצל"פ בוטלה נוכח קבלת הערעור, וההוראה בדבר החזרת הדיון בתיק לבית משפט קמא.

י"ב.בנסיבות אלה, אין כל טעם שבדין או בהגיון מדוע יוסיפו כספי ההוצאות ששילם המערער להיות בידי המשיבים, וזאת בשעה שהערעור על פסק דינו של בית משפט קמא התקבל, והתיק הוחזר לדיון בפני בית משפט קמא.

י"ג.אכן, לכשייתן בבוא העת בית משפט קמא את פסק דינו החדש, ישקול הוא כמובן, בין היתר, גם את סוגיית הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד לגבי ההליך שהתנהל בפניו, אך אין כל סיבה מדוע ימשיכו כיום הוצאות המשפט שנשא בהן המערער להיות בידיהם של המשיבים, לאחר שהערעור על פסק הדין של בית משפט קמא התקבל והתיק הוחזר לדיון בבית משפט קמא.

י"ד.משכך, אנו נעתרים למבוקש, מתקנים בזאת את פסק דיננו מיום 9.2.14 ומורים באופן מפורש על החזרת כספי הוצאות המשפט שהמערער שילם למשיבים מס' 1-2: 15,000 ₪ ולמשיבה מס' 3: 15,000 ₪.

כספים אלה יוחזרו על ידי המשיבים לידי ב"כ המערער, עבור המערער, בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטתנו, וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד שבו שילם המערער את הוצאות המשפט למשיבים ועד החזרתם בפועל.

אין צו להוצאות.